ההיסטוריה והפילוסופיה של היוגה

​

כמה מילים בהשראת החג על חרות והחופש להשאר ״באמצע״ - ״להשאר פתוח״ גם במצבים מורכבים.

על החופש לחוות את מה שקורה ממש מתחת להרגלים ולהתניות שלנו. 
 

עכשיו בעונת המעבר, כשאנו מתנדנדים בין חורף לקיץ, באי הבהירות שבין חוויות קיצוניות של חום וקור (השנה במיוחד), מעניין במיוחד לחזור לדבר על ״חופש״ לחוות יציבות במצבים מורכבים ולא מוכרים. לבדוק עד כמה אנחנו מוטים ומושפעים  מחוויות קיצוניות פיזיות ומנטאלית, או אולי בעצם נאטמים ומתכווצים לקראתם? 

 

כבר שנים אני נמשכת אל אותן הסוטרות שבמילים בודדות מנסות לגעת במהות האימון שלנו, בסיבה ובהבטחה שבאימון היוגי. בהשראת החג נמשכתי שוב לגלות על איזו חירות מדובר בתרגול היוגי, מה אמר על כך הבודהה ומה האפשרות לממשם.

 

בחיפוש אחר ה ״מאמץ הנכון״ מדובר  בטקסט על האפשרות לחוות יציבות ולהישאר פתוחים למה שהעולם מציע, החוויות והרגשות שהחיים מעלים בנו. הבטחה, שאפשר להרשות לעצמנו לחוות ולהרגיש יותר, שניתן להרחיב את המגע עם טווח הרגשות והתחושות העולות בנו, מבלי להלקח אל הקצוותף שמתבססת על הגילוי הגדול של היוגים הקדומים שהיו מרותקים ומוקסמים מסודות הנשימה. הם שחקרו את האפשרות להישען על הנשימה, להתייצב בקשר איתה לחוות את השפעתה על המרחב הפיזי והמנטאלי ולרכב עליה דרך חוויות החיים.

 

 הבודהה דיבר על ״דרך האמצע״. כיוגי הוא תרגל ולמד את הכתבים, ושם אור על הנטיה שלנו לפול אל תגובות מוקצנות ועל האפשרות להשען על הנשימה כמו רפסודה יציבה, לעלות ולרדת איתה על זרם הרגשות. הוא הפציר בתלמידיו לתרגל את ״המאמץ הנכון״ - את ההקשבה ל״נהר החוויות הפיזיות והמנטאליות״.  התרגול נוגע באפשרות לגלות את הדחף שלנו לחסום את הרגשות שאינם נוחים או מוכרים לנו, כמו גם את ההרגל להיות מופעלים מתוכם באופן לא מודע, וכך לגרום להתניות הכובלות אותנו לאט לאט להצטמצם. 

 

החופש לתרגל ולטפח את היכולת ״לראות היטב״, להשתהות, לחוות את המציאות הרחבה, את המגע באדמה, את תנועת הנשימה וגם את אי-הבהירות לגביהם, את התקיעות ואת ההילקחות מהאמצע.

לאפשר לעצמנו לחוות מציאות רחבה יותר של ״גם וגם״ דרוש לא רק מבט חטוף .

כדי לפעול מתוך ״המאמץ הנכון״- מדוייק יותר בעצמות ובאורך הזמן שלו, דרוש לנו קשר עם המציאות - עם המחשבות, הרגשות והתחושות המתקיימים בנו ברגע הזה.

לא להאבק ולהדוף וגם לא להאטם, או להכנע. 

 

״בהרפיית המאמץ...התנוחה יציבה ונינוחה......אז חסינות מפני צמדי הנגודים״

                           מתוך הסוטרות של פטאנג׳אלי

​