יוגה | נועה אופק
האם אנחנו מכירים את הכתמים על המשקפיים שלנו? ברור לנו שאם לא ננקה אותם מעת לעת, לא נוכל לראות את המציאות באופן שלם ובהיר, כך גם אמרו היוגים הקדומים על מצב התודעה. אם לא נשמור על נקיון בתודעה, תשתקף בה תמונה לא נכונה של המציאות.
האם אפשר דרך התרגול ׳לנקות׳ את הגוף והתודעה? לרדת מהבמה, ולהיות קצת פחות שחקן בדרמה ולהפוך קצת יותר לצופה בה? לפעול, פיזית ומנטלית, באופן מדוייק יותר, מתוך ראייה בהירה יותר של המציאות?
"לפני מאה שנה אנשים החלו לתרגל הגיינה אישית ותוחלת החיים עלתה בלמעלה מ- 50% בתוך עשרות שנים בלבד. אני מאמין שאיכות חיינו יכולה לעלות בצורה דרמטית לא פחות אם נתחיל להתאמן על הגיינה רגשית" - גיא ווינצ' מתוך ההרצאה ב TED המצורפת.
התפיסה היוגית רואה את האדם כמרחב הבנוי ממספר רבדים המחוברים זה לזה. בהתאם לכך התרגול כולל עבודה משולבת, על דפוסי הגוף והנשימה, על דפוסי התודעה ועל הדפוסים המנטליים כאחד. ניתן לראות איך התפתחות של מרחב אחד תומכת בהתפתחות המרחבים האחרים - ממש כמו ציפור הזקוקה לשתי כנפיה כדי לעוף. במפגשים אנו
מקיימים עבודה מאוזנת על רבדים אלו, וכך מייצרים נקיון וזרימה טובה יותר בכולם
26 ביולי 2020
מה באמת קורה לנו בגוף ובתודעה במצבים לא צפויים, לא מוכרים, מצבים של ״אי וודאות״?
התרגול מציע לנו תמיכה יציבה ואפשרות להיפגש עם אי הוודאות והשינויים שסובבים אותנו בימים מאתגרים אלו.
בתקופה האחרונה, המאתגרת את כולנו, אנו מופעלים שוב שוב על יד טריגרים חיצוניים. הטריגר נראה כחלק הקטן בכלי הנשק, אך הוא משחרר מפעיל בנו מטען גדול ועמוק יותר.
מה באמת היחס שלנו למצבים לא מוכרים, לא ברורים ולא מתוכננים? ואיך התודעה שלנו פועלת במצבים אלו? האם היא נעשית סקרנית וקשובה, או אולי היא בורחת ונמנעת מלהיות בקשר עם החוויות והמחשבות העולות בנו במצבים אלה? האם ניתן למצוא מקום בטוח לצפות ממנו, וכך לשקף באופן חד ומדויק תמונה רחבה של מה שקורה בנו?
התפישה היוגית אומרת שבמצב זה כל האפשרויות פתוחות. התרגול נותן הזדמנות לגדילה, הזדמנות לצאת ולגלות את אותן אפשרויות.
בעזרת התרגול מתגלה היכולת הטבעית שלנו לעצור, להשתהות ולגלות מה קורה לנו פיזית ומנטלית. מתאפשרת יצירת רווח בין החוויה החושית או הרגשית, לבין הפעולה העולה ממנה באופן אוטומטי.
בלי לבטל את מה שקורה בנו, אנחנו לומדים לחזור מהראש אל הגוף, אל מרחב התחושות. הוא מייצר מקום יציב ובטוח, ממנו עולה סקרנות ופתיחות באופן טבעי.
זה גורם לנו לראות טוב יותר, רחב יותר, מדויק יותר.
הקשבה פנימה היא יכולת טבעית הקיימת בנו מלידה, אך לעיתים יש צורך לחזור ולגלות אותה מתחת למרחבים החוסמים אותה, אלה שבאו להגן עלינו בעבר מחוויות בעלות עוצמה גבוהה מדי, ולא ויתרנו עליהם עד היום. זה אומר להכיר את האפשרות הטבעית של התודעה להישאר פתוחה למה שקורה בנו, לזהות את הסלעים החוסמים את המגע עם מי התהום שמתחת, לזכור שהם היו חשובים בעבר במצבי גאות והצפה... אבל הטבע האמיתי שלנו הוא מרחב וזרימה.
יוני 2020
ממש עכשיו , בתקופה שאחרי ״העצירה הגדולה״... זאת שהביאה איתה הקורונה, נפתח לנו חלון הזדמנויות, להתבונן דרכו ולגלות חוויות ויכולות ששכחנו. הזדמנות לבחור מחדש.
בלי שנבחר בכך, קיבלנו אפשרות לעצור, להרפות את האחיזה שלנו במרחב שבחוץ ולפנות פנימה . לפעול בדרך אחרת, בקצב אחר, ואולי גם מתוך פחות מאמץ . האפשרות הזאת כוללת גם פחות ״להשיג״ ופחות ״למנוע״, פשוט לתת לעצמנו להישען אחורה ולהישאר לרגע עם הדברים כמו שהם.
עם כל הגוונים והמרכבות שבהם..רק להקשיב, לקלוט..כמו ילדים קטנים שמגלים את טבע הדברים מתוך המגע, הטעם, התחושה.. משתהים שם בהנאה שבגילוי.גם אם הטעם חלש, קטן, או לא ברור, כשלא חייבים לנוע מהר, ניתן לראות ברור יותר את הדברים.
התרגול היוגי מגלה לנו את האפשרות לחזור אל היכולות האלו. אנו חוזרים ומגלים את האפשרות להאט, להשתהות, לגלות את הכוחות שכוסו באבק, את האפשרות לגעת, להרגיש, כך שאין עוד צורך לאחוז חזק, או לדחוף את הקרקע כדי לחוות אדמה יציבה לעמוד עליה.
להרגיש שהרבה מכל אלה מתרחשים מעצמם
